קו פאנגן

ירדנו מהמעבורת ונסענו במונית הישר אל חוף צ'אלוקלאם - חוף צפוני באי, הרחק מההמולה ומהמסיבתיות. קיווינו למצוא שם מקום נחמד להשתקע בו. שכרנו בונגלו נחמד על חוף הים ולמחרת בבוקר שכרתי קטנוע וכהרגלי בקודש התחלתי לעשות דאווינים באי ולחפש בית. אחרי שוטטות של כמה שעות שבהן הגעתי כמעט לכל מקום באי, מצאתי בית סופר מגניב בעיר היחידה באי - טונג סלה.
המחיר היה מצחיק, 15,000 באט לחודש + 15,000 באט ג'יפ לחודש. בית יפה, חדש, מטבח מאובזר, במרכז האי, 25 דקות נסיעה לכל נקודה באי. יצא לנו פצצה.

קברתי אותו בכל חוף אפשרי

לאחר ההתמקמות הסתדרנו על מונית מקומית שתסיע אותנו למסיבת ה full moon הידועה לשמצה. למה מונית?
כי באקטים, ואלכוהול וקקה קי וקקה קה!
כמו על הרבה חוויות בטיול שמענו כל מיני חוות דעת. על כל אטרקציה יש כאלה שאהבו מאד וכאלה שהתריעו מלהתנסות בכלל. אנחנו למדנו שבנושאים האלה אין טוב ממראה עיניים. אז הלכנו לבדוק.
ירדנו מוקדם אל חוף המסיבה, נפגשנו עם משפחת וייזגן המקסימה שהגיעה לנופש, לא הכנתי את עצמי להתרגשות הזאת. כמה נעים לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך..
עם החשיכה התקדמנו אל עבר הבאלגן. חטפנו את הבאקט הראשון שהציעו לנו.
וגם את השני
תוך רבע שעה אמא ואבא שיכורים.

בדרך למסיבה, עושה לי עיניים

full moon

מתדלקים

יאיר ביקש פאנטה, קניתי לו. ואז גם תמר ביקשה, אז קניתי עוד אחת ושפכתי להם אותה אל תוך באקט עם קרח וכמה קשיות.
חחחח הילדים עטו על הבאקט ואנשים, אפילו הסטלנים, מסתכלים עליהם ומיד עלינו במין בוז כזה של "תראו את ההורים המנוולים האלה, הם רוקדים, נהנים והילדים שלהם דופקים באקטים בפול מון.. חוסר אחריות"

שוב, מזל שיש לי קשרים ברווחה
לאחר כשעתיים של ריקודים, קפיצות על חבל בוער, השתוללות חסרת מעצורים והתאהבות מחודשת באשתי נהיינו רעבים.
חתכנו אל עבר הצ'יקן קורנר לטרוף שניצל בלחמנייה.
ממש אחרי האוכל פגשתי את שי קבלו. עוד לוחם אש מאילת. יש יותר טוב מזה להעלאת רמת ההתרגשות והכיף?

שי קבלו היקר

עכשיו תשמעו אנשים, פגשנו כל מיני מטורללים שביקרו באי ולא אכלו אצל מאמא צ'יקן ואני אומר לכולכם,
להיות בקו פאנגן ולא לאכול בצ'יקן זה כמו.....
זה כמו להיות בפריס ולא להיות במגדל אייפל, זה כמו להיות בניו יורק ולא להגיע לכיכר טיימס, כמו לעבור ליד הפיצוחים בסופר ולא לטעום, כמו לא להשתין למדורה בל"ג בעומר, להגיע לכותל ולא לשים פתק, כאילו - מה הטעם?!
תפנימו בבקשה
לסיכומו של דבר, המסיבה הייתה הצלחה גדולה, וייב מטורף, הילדים נהנו, אנחנו עפנו..

תודות לרכב הצמוד שלנו יצא לנו להגיע לכל נקודה באי. מהר מאד הבנו שזה "ה"מקום. ביקרנו כאן, אושרת ואני, לפני 11 שנים בדיוק. בירח הדבש שלנו ואני רוצה לומר לכם שהתאילנדים הצליחו לשמור על האי הזה אותנטי, מקסים, מזמין, רגוע ויפה ממש כפי שזכרנו אותו ועל זה מגיע להם כל הכבוד!

הגיעה השעה ואח שלי, אורן, הגיע לביקור. מעולם לא קרה שלא ראיתי את החצי השני שלי כל כך הרבה זמן. המפגש היה מרגש מאד וכך גם הבילוי המשותף. זאת הפעם הראשונה שלו בתאילנד וכל כך שמחתי לראות את האושר על פניו יום יום. באמת שמחתי לראות אותו, לא בגלל שהוא חידש לנו את מלאי המזומנים שלנו, ולא בגלל שהביא לי כפכפים (כי אי אפשר למצוא נעליים בדרום מזרח אסיה במידה שלי) ולא מפני שהביא לנו קילו טחינה, ובמבה, ושוקולד פרה, טורטית, M&MS, ועד ועוד.. לא בגלל זה. בגלל שזה אח שלי, וגם הוא הגיע לקצה השני של העולם כדי לפגוש אותי..

עשינו שיגועים, כל יום בחוף אחר, כל ערב בשוק אוכל אחר, בלענו את האטרקציות באי (slip n' fly, מפלים), בילינו במסיבת ה half moon שמסתבר שהיא פי אלף ירחים טובה יותר מה full moon..
אחחחח תאילנד

יום כיף בקוסמוי

slip n' fly

הגיע יום ה 28.03
זהו יום מאד מיוחד בשנה עבורי. זהו יום שצריך להיות מצוין כיום חג לאומי ויתכן מאד שהוא יהיה כזה בעתיד הלא רחוק. זהו היום שבו השם, בונה עולם, מי שכתב את התקנון, הסיר את הלוט מעל ליצירת האומנות הכי יפה שלו - יום ההולדת של רועי. היום הוא בן 7 !
אני אנסה להיות אובייקטיבי ועדין זה ישמע משוחד אבל הילד הזה הוא לא ילד רגיל. אני נמצא איתו 24/7 כבר שבעה חודשים ואני אומר לכם, אין בו שמץ של רבב. כולו אהבה, נתינה, תום ונאיביות (ברמה מפגרת לפעמים), צניעות ושלום לצד עוצמה ונוכחות לא ניתנת להתעלמות.
הילד הזה יתרום את חלקו וישאיר חותם משמעותי לחברה שלנו - אין לי ספק בזה. הוא עושה אותי גאה בכל נשימה שלו. ואני מרגיש את זה בכל פעם שאני אומר לו "אני אוהב אותך ילד" - עוברת לי צמרמורת בחלק התחתון של עמוד השדרה כשהוא מחייך ואומר לי "אבא, אמרת לי את זה אתמול, לא שכחתי.."
בקיצור - חגגנו לו יום הולדת!

לקראת סוף השהות שלנו באי המשפחה של אושרת הגיעה לביקור. משלחת של 12 איש מצויידת היטב במצות, ממרחים של פסח, עוגיות בוטנים וקוקוס והרבה הרבה שמחה וגעגועים. שחררתי את אושרת והילדים אל קוסמוי לפגוש את המשפחה ואני נשארתי ליומיים בילוי עם עצמי בפאנגן. מה עשיתי לבד יומיים?
לא אספר לכם!
המפגש של אושרת והילדים עם המשפחה היה, כצפוי, רגשני והיסטרי וכולם בכו. יש להם קטע כזה במשפחה שכל הזמן בוכים. מתרגשים - בוכים. מתגעגעים - בוכים, שמחים - בוכים, טעים להם האוכל - בוכים, הפסקת חשמל - בוכים, הגיע חשבון ארנונה - בוכים... לא מבין את זה
חחחחחחחחחח

בכי בכי בכי

הצלחנו לשכנע אותם להגיע אל קו פאנגן ליומיים כדי לטעום ממה שיש לאי הזה להציע. באחד הערבים השארנו את הילדים עם סבתא פאני ויצאנו לחגוג במסיבת ה full moon, כן, שוב - למה לא?
הפעם הגענו קצת מאוחר. לא האמנתי למראה כמות האנשים שהיו שם. עשרות אלפים של חוגגים, שני שוטרים, סדרנית אחת ואלפי סוחרי סמים. מסיבה מ ט ו ר פ ת. רקדנו והשתוללנו, צחקנו והצטלמנו ואז.. פתאום.. שברו עלי בקבוק בירה!
חחחחחח
התפתחה קטטה לידנו, ממש עלינו, כמה תאילנדים תקפו בחור (לא יודע מה הנסיבות), מפה לשם עף בקבוק והתנפץ לי על עצם הבריח. לא הרגשתי דבר אבל החתך היה עמוק אז הלכתי לבדוק.
אני אומר לכם, היעילות של המקומיים במקרים כאלה הפתיעה אותי מאד. תיק תק קיבלתי בקבוק מים להורדת הסטלה, רוקח מבית המרקחת ניקה אותי, השוטר שראה אותי נבהל והסדרנית היחידה במסיבה הביאה אופנוע ותוך שלוש דקות הייתי במרפאה.
זריקת הרדמה מקומית, שלושה תפרים, ביי ביי 6400 באט וחזרה למסיבה - מרשים.
תמונות

יום הפרידה מקו פאנגן היה שקט במיוחד, נראה לי שהיה קצת עצוב כזה. היה לנו חודש קסום, רגוע, נעים, אוהב ומרגש.
עם זאת, היינו עם כל המשפחה אז זה עזר קצת. אין לי ספק שאם לא היינו איתם היינו נשארים עוד קצת וגם אין לי ספק שעוד נחזור.. מתישהו..
מכאן נוסעים ליומיים בקוסמוי, שבוע בפוקט ושבועיים בשמורת קאו לאק (כשעתיים צפונית לפוקט).
תמונות

החוף הקסום than sadet

מתארגנים למסיבה

רועי משתעשע עם התיירים

זה היה הרכב שלנו באי

slip n' fly

מתאמן לקראת הזיקנה

לימודים - גם זה היה

מפגש עם משפחת ויזגן היקרה

slip n' fly

slip n' fly