קו פאנגן

ירדנו מהמעבורת ונסענו במונית הישר אל חוף צ'אלוקלאם - חוף צפוני באי, הרחק מההמולה ומהמסיבתיות. קיווינו למצוא שם מקום נחמד להשתקע בו. שכרנו בונגלו נחמד על חוף הים ולמחרת בבוקר שכרתי קטנוע וכהרגלי בקודש התחלתי לעשות דאווינים באי ולחפש בית. אחרי שוטטות של כמה שעות שבהן הגעתי כמעט לכל מקום באי, מצאתי בית סופר מגניב בעיר היחידה באי - טונג סלה.
המחיר היה מצחיק, 15,000 באט לחודש + 15,000 באט ג'יפ לחודש. בית יפה, חדש, מטבח מאובזר, במרכז האי, 25 דקות נסיעה לכל נקודה באי. יצא לנו פצצה.

קברתי אותו בכל חוף אפשרי

לאחר ההתמקמות הסתדרנו על מונית מקומית שתסיע אותנו למסיבת ה full moon הידועה לשמצה. למה מונית?
כי באקטים, ואלכוהול וקקה קי וקקה קה!
כמו על הרבה חוויות בטיול שמענו כל מיני חוות דעת. על כל אטרקציה יש כאלה שאהבו מאד וכאלה שהתריעו מלהתנסות בכלל. אנחנו למדנו שבנושאים האלה אין טוב ממראה עיניים. אז הלכנו לבדוק.
ירדנו מוקדם אל חוף המסיבה, נפגשנו עם משפחת וייזגן המקסימה שהגיעה לנופש, לא הכנתי את עצמי להתרגשות הזאת. כמה נעים לפגוש אנשים טובים באמצע הדרך..
עם החשיכה התקדמנו אל עבר הבאלגן. חטפנו את הבאקט הראשון שהציעו לנו.
וגם את השני
תוך רבע שעה אמא ואבא שיכורים.

בדרך למסיבה, עושה לי עיניים

full moon

מתדלקים

יאיר ביקש פאנטה, קניתי לו. ואז גם תמר ביקשה, אז קניתי עוד אחת ושפכתי להם אותה אל תוך באקט עם קרח וכמה קשיות.
חחחח הילדים עטו על הבאקט ואנשים, אפילו הסטלנים, מסתכלים עליהם ומיד עלינו במין בוז כזה של "תראו את ההורים המנוולים האלה, הם רוקדים, נהנים והילדים שלהם דופקים באקטים בפול מון.. חוסר אחריות"

שוב, מזל שיש לי קשרים ברווחה
לאחר כשעתיים של ריקודים, קפיצות על חבל בוער, השתוללות חסרת מעצורים והתאהבות מחודשת באשתי נהיינו רעבים.
חתכנו אל עבר הצ'יקן קורנר לטרוף שניצל בלחמנייה.
ממש אחרי האוכל פגשתי את שי קבלו. עוד לוחם אש מאילת. יש יותר טוב מזה להעלאת רמת ההתרגשות והכיף?

שי קבלו היקר

עכשיו תשמעו אנשים, פגשנו כל מיני מטורללים שביקרו באי ולא אכלו אצל מאמא צ'יקן ואני אומר לכולכם,
להיות בקו פאנגן ולא לאכול בצ'יקן זה כמו.....
זה כמו להיות בפריס ולא להיות במגדל אייפל, זה כמו להיות בניו יורק ולא להגיע לכיכר טיימס, כמו לעבור ליד הפיצוחים בסופר ולא לטעום, כמו לא להשתין למדורה בל"ג בעומר, להגיע לכותל ולא לשים פתק, כאילו - מה הטעם?!
תפנימו בבקשה
לסיכומו של דבר, המסיבה הייתה הצלחה גדולה, וייב מטורף, הילדים נהנו, אנחנו עפנו..

תודות לרכב הצמוד שלנו יצא לנו להגיע לכל נקודה באי. מהר מאד הבנו שזה "ה"מקום. ביקרנו כאן, אושרת ואני, לפני 11 שנים בדיוק. בירח הדבש שלנו ואני רוצה לומר לכם שהתאילנדים הצליחו לשמור על האי הזה אותנטי, מקסים, מזמין, רגוע ויפה ממש כפי שזכרנו אותו ועל זה מגיע להם כל הכבוד!

הגיעה השעה ואח שלי, אורן, הגיע לביקור. מעולם לא קרה שלא ראיתי את החצי השני שלי כל כך הרבה זמן. המפגש היה מרגש מאד וכך גם הבילוי המשותף. זאת הפעם הראשונה שלו בתאילנד וכל כך שמחתי לראות את האושר על פניו יום יום. באמת שמחתי לראות אותו, לא בגלל שהוא חידש לנו את מלאי המזומנים שלנו, ולא בגלל שהביא לי כפכפים (כי אי אפשר למצוא נעליים בדרום מזרח אסיה במידה שלי) ולא מפני שהביא לנו קילו טחינה, ובמבה, ושוקולד פרה, טורטית, M&MS, ועד ועוד.. לא בגלל זה. בגלל שזה אח שלי, וגם הוא הגיע לקצה השני של העולם כדי לפגוש אותי..

עשינו שיגועים, כל יום בחוף אחר, כל ערב בשוק אוכל אחר, בלענו את האטרקציות באי (slip n' fly, מפלים), בילינו במסיבת ה half moon שמסתבר שהיא פי אלף ירחים טובה יותר מה full moon..
אחחחח תאילנד

יום כיף בקוסמוי

slip n' fly

הגיע יום ה 28.03
זהו יום מאד מיוחד בשנה עבורי. זהו יום שצריך להיות מצוין כיום חג לאומי ויתכן מאד שהוא יהיה כזה בעתיד הלא רחוק. זהו היום שבו השם, בונה עולם, מי שכתב את התקנון, הסיר את הלוט מעל ליצירת האומנות הכי יפה שלו - יום ההולדת של רועי. היום הוא בן 7 !
אני אנסה להיות אובייקטיבי ועדין זה ישמע משוחד אבל הילד הזה הוא לא ילד רגיל. אני נמצא איתו 24/7 כבר שבעה חודשים ואני אומר לכם, אין בו שמץ של רבב. כולו אהבה, נתינה, תום ונאיביות (ברמה מפגרת לפעמים), צניעות ושלום לצד עוצמה ונוכחות לא ניתנת להתעלמות.
הילד הזה יתרום את חלקו וישאיר חותם משמעותי לחברה שלנו - אין לי ספק בזה. הוא עושה אותי גאה בכל נשימה שלו. ואני מרגיש את זה בכל פעם שאני אומר לו "אני אוהב אותך ילד" - עוברת לי צמרמורת בחלק התחתון של עמוד השדרה כשהוא מחייך ואומר לי "אבא, אמרת לי את זה אתמול, לא שכחתי.."
בקיצור - חגגנו לו יום הולדת!

לקראת סוף השהות שלנו באי המשפחה של אושרת הגיעה לביקור. משלחת של 12 איש מצויידת היטב במצות, ממרחים של פסח, עוגיות בוטנים וקוקוס והרבה הרבה שמחה וגעגועים. שחררתי את אושרת והילדים אל קוסמוי לפגוש את המשפחה ואני נשארתי ליומיים בילוי עם עצמי בפאנגן. מה עשיתי לבד יומיים?
לא אספר לכם!
המפגש של אושרת והילדים עם המשפחה היה, כצפוי, רגשני והיסטרי וכולם בכו. יש להם קטע כזה במשפחה שכל הזמן בוכים. מתרגשים - בוכים. מתגעגעים - בוכים, שמחים - בוכים, טעים להם האוכל - בוכים, הפסקת חשמל - בוכים, הגיע חשבון ארנונה - בוכים... לא מבין את זה
חחחחחחחחחח

בכי בכי בכי

הצלחנו לשכנע אותם להגיע אל קו פאנגן ליומיים כדי לטעום ממה שיש לאי הזה להציע. באחד הערבים השארנו את הילדים עם סבתא פאני ויצאנו לחגוג במסיבת ה full moon, כן, שוב - למה לא?
הפעם הגענו קצת מאוחר. לא האמנתי למראה כמות האנשים שהיו שם. עשרות אלפים של חוגגים, שני שוטרים, סדרנית אחת ואלפי סוחרי סמים. מסיבה מ ט ו ר פ ת. רקדנו והשתוללנו, צחקנו והצטלמנו ואז.. פתאום.. שברו עלי בקבוק בירה!
חחחחחח
התפתחה קטטה לידנו, ממש עלינו, כמה תאילנדים תקפו בחור (לא יודע מה הנסיבות), מפה לשם עף בקבוק והתנפץ לי על עצם הבריח. לא הרגשתי דבר אבל החתך היה עמוק אז הלכתי לבדוק.
אני אומר לכם, היעילות של המקומיים במקרים כאלה הפתיעה אותי מאד. תיק תק קיבלתי בקבוק מים להורדת הסטלה, רוקח מבית המרקחת ניקה אותי, השוטר שראה אותי נבהל והסדרנית היחידה במסיבה הביאה אופנוע ותוך שלוש דקות הייתי במרפאה.
זריקת הרדמה מקומית, שלושה תפרים, ביי ביי 6400 באט וחזרה למסיבה - מרשים.
תמונות

יום הפרידה מקו פאנגן היה שקט במיוחד, נראה לי שהיה קצת עצוב כזה. היה לנו חודש קסום, רגוע, נעים, אוהב ומרגש.
עם זאת, היינו עם כל המשפחה אז זה עזר קצת. אין לי ספק שאם לא היינו איתם היינו נשארים עוד קצת וגם אין לי ספק שעוד נחזור.. מתישהו..
מכאן נוסעים ליומיים בקוסמוי, שבוע בפוקט ושבועיים בשמורת קאו לאק (כשעתיים צפונית לפוקט).
תמונות

החוף הקסום than sadet

מתארגנים למסיבה

רועי משתעשע עם התיירים

זה היה הרכב שלנו באי

slip n' fly

מתאמן לקראת הזיקנה

לימודים - גם זה היה

מפגש עם משפחת ויזגן היקרה

slip n' fly

slip n' fly

צפון תאילנד

התלבטות הרגילה, איך עוברים מלאוס אל תאילנד

האפשרויות הרגילות, טיסה או נסיעה ארוכה ומתישה

השיקולים הרגילים, חיסכון משמעותי בכסף (נסיעה יבשתית) או שמירה על פאסון (טיסה)

נסענו כארבע שעות אל עיר הבירה של לאוס, ואנטייאן, נסיעה נעימה במונחים מקומיים, הגענו אל העיר המנומנמת הזאת בידיעה שהרבה מה לעשות כאן - אין. אבל המטרות ברורות, הוצאת ויזה לתאילנד ומעבר יבשתי אל צ'יאנג מאי.

מוזיאון התלת מימד בצ'יאנג מאי

לאחר ההתמקמות יצאתי לבדי אל עבר השגרירות התאילנדית עם כל הטפסים הרלוונטיים לבקשת ויזה לטווח ארוך (יותר מחודש), דרכונים, צילומי דרכונים, תמונות פספורט ו.. עט. 

הגעתי מוקדם, עם הפתיחה, חשבתי זה כמו בדואר, אגיע מוקדם - אכנס ראשון. חחחחח כל תושבי חצי כדור הארץ הצפוני היו איתי. נדרשו כשעה וחצי רק למלא את הטפסים, ביורוקרטיה מטורפת, הם התעקשו שאמלא את כל הרובריקות, הסברתי להם שאין "מקצוע" ליאיר, הם התעקשו, אז כתבתי "toys engineer" - חחחחח, תפס.

לאחר מילוי כל הטפסים והצמדת התמונות והצילומים הרלוונטיים (חייב שהתמונות יהיו בדיוק בגודל של המסגרת בדף, יש במקום שני זוגות מספריים למאתיים איש. שקלתי לשלוף מהתיק את הלדרמן ולגזור אבל זה היה נראה לי רעיון לא הכי טוב לעשות בשגרירות של ארץ זרה. אז עשיתי את זה בשירותים. אף פעם לא גזרתי תמונות בשירותים. היה שווה לצאת לטיול!) עכשיו צריך להמתין בתור להגשת הטפסים ולחזור למחרת לאיסוף הדרכונים עם הויזה. ההפתעה הנעימה היא שהתאילנדים החליטו לחלק ויזות תייר בחינם בדיוק באותם ימים שהגשנו את הבקשה. זכינו.

בשאר היום טיילנו קצת בעיר, השתעממנו האמת, אבל בסדר, גם את זה צריך. יצאתי לבצע סקר בין סוכנויות הנסיעות המקומיות לגבי הדרך הטובה ביותר להגיע אל צ'יאנג מאי. לבסוף בחרנו באוטובוס לילה (נסיעה של כ 15 שעות) והזמנתי מקום ליום למחרת..

למחרת בבוקר הזדכינו על החדר, השארנו את התרמילים בשמירת חפצים ויצאנו אל עבר השגרירות לאסוף את הדרכונים. 

בדרך עצרנו לאכול במסעדה מקומית והקפדנו שהילדים לא יתלכלכו יותר מדי כי הכל ארוז. 

לפני ההגעה עשיתי תדריך לילדים והסברתי להם את חשיבות ההתנהגות הנאותה בשגרירות וכמה חשוב שיהיו סבלניים. חיכינו בתור, היה ארוך מדי ולרועי התחילו עוויתות של מרץ מתפרץ. אמרתי לרועי ולתמר, אתם רואים? יש שם דשא. אתם יכולים ללכת לשחק קצת אבל בלי להשתולל / לטפס / לצעוק.. ובלי להתלכלך כי מכאן אנחנו נוסעים אל תאילנד ואין בגדים להחלפה, הכל ארוז.

באמא שלי, לא עובדת דקה, דקה - באמא שלי. רועי חוזר רטוב כולו. 

התהפך אל תוך בריכה חומה עם ראשנים וצפרדעים. תמר מקרקרת עליו והוא בוכה.

ניסיתי לכעוס עליו, באמת נסיתי, לא הלך.. שיט, והכל ארוז..

קיבלנו ויזה לחודשיים, חזרנו לאסוף את התרמילים מהגסטהאוס וקדימה - לעסק.

רועי לפני, עם עוויתות של חוסר סבלנות

רועי אחרי דקה

אספו אותנו במיני ואן, נסיעה של שעה וחצי, עברנו את הגבול, אסף אותנו טוק טוק, נסיעה של כארבעים דקות אל תחנת האוטובוסים, המתנה של כשעה וחצי ועוד פינוק של 11 שעות נסיעה.

ואללה עבר פצצה. אוטובוס מפנק, מיטות נוחות, הילדים ישנו כמו אפרוחים, הכל מתוקתק ברמות אחרות. באמת שיחקו אותה.

בדרך אל מעבר הגבול

בצ'יאנג מאי התפנקנו במלון נעים במחיר מצחיק (בהחלט השתפרנו בעניין של ההתמקחות). טיילנו הרבה ברגל, ביקרנו במוזיאון התלת מימד שהתגלה כנעים ומשעשע ביותר, אכלנו ג'חנון במסעדה ישראלית, פקדנו את סניף הבורגר קינג המקומי (הבטחנו אטרקציות לילדים..) ובעיקר שמחנו להיות בתאילנד.

במלון הייתה לנו טלויזיה ענקית ואינטרנט מהיר. מה יותר טוב מזה להעמיס את המחשב בסרטים? רועי שיגע אותי מתחילת הטיול - רוצה לראות שר הטבעות. יאללה, מרתון שר הטבעות..

זה קטע, במסגרת הלימודים לתואר הראשון עברתי סדנא בתקשורת, "מדיה וילדים בגיל הרך". לא סבלתי את המרצה (עד היום היא מעצבנת אותי), הקורס לא דיבר אלי כי לא השתמשנו בטלוויזיה בכבלים בזמנו ולא היו לילדים טאבלטים או טלפונים אז היה קשה לי להתחבר לקורס ולתכניו. אבל דבר אחד אני זוכר, תיווך. לתווך בין הילדים לבין מה שהם רואים. כלומר, לא משנה במה הם צופים (לא פורנו כמובן, אני עדין לא פיענחתי איך לתווך פורנו לילדים..) - העיקר שיהיה תיווך של מבוגר שיסביר להם מה כמה למה..

ישבנו כולנו בחדר וצפינו בטרילוגיה המופלאה הזאת. ואללה הצליח לי. כמובן שהייתי צריך מדי פעם לעצור ולסביר לילדים מה הם רואים, לקשר את התכנים לעולמם, להראות להם איך איפרו את האורקים, את גולום.. נהניתי מכל רגע, שנים חיכיתי לרגע הזה. הילדים שלי ראו שר הטבעות (לי לא הרשו לראות שושלת עד כיתה ו', שזה גם סוג של תיווך, אבא שלי תיווך ביני לבין המיטה, והילדים האלה ראו שר הטבעות חחחח ענק).

יאללה, אומגות. 

fly of the gibbon זאת האטרקציה הכי מוצלחת במזרח הרחוק (לפי מקורות זרים). יקר מאד, כ 100$ לאדם, אמנם ישנם תחליפים זולים משמעותית אך מניסיוני בסוג כזה של אטרקציות לא כדאי להתפשר על סטנדרטים בטיחותיים. בנוסף, זאת החברה היחידה שהסכימה לצרף את יאיר לחוויה. 

הגיעו לאסוף אותנו מהמלון בבוקר, כולם בהתרגשות שיא חוץ מאושרת שרעדו לה הביציות מרוב פחד. לאחר נסיעה של כשעה הגענו אל האתר, הצטיידנו ויצאנו לבילוי מושלם של שעתיים אומגות בין עצי הג'ונגל המרשים של צ'יאנג מאי ואפילו זכינו לראות משפחת גיבונים על העצים. הילדים נהנו מאד ואושרת עברה מסע של התגברות על הפחדים ולימדה את הילדים שיעור חשוב בנושא - שווה הכל.

אושרת נרגעת אחרי, מודה לאל על קיומה..

אחרי מיצוי העיר הנחמדה הזאת עניין אותנו מה קורה בעיר פאי. נסענו בוואן כארבע שעות בדרך הכי סיוטית שאפשר לדמיין. ארבע שעות עליות סדום אקסטרים. אפילו אני, שאני תופס מעצמי כשיר להיות אסטרונאוט, קיבלתי בחילה (חחח עפתי על עצמי).

הזמנו חדר במלון בוטיק ללילה אחד. עלה לנו 1000 באט ללילה, אחרי שראינו שהחדר פצצה ירדתי לנסות לשריין את החדר לשבוע נוסף במחיר זול יותר. סגרנו על 400 באט ללילה. הייתי בהלם, שאלתי את הילידה איזה חמש פעמים אם היא בטוחה, איזה מחיר מגניב..

בפאי לא עשינו יותר מדי, טיילנו הרבה בטבע, ביקרנו כל ערב בשוק האוכל המקסים, רצנו עם חומר הלימוד של הילדים, עשינו מרתון סרטי ההוביט ובעיקר חסכנו כסף.

על הנהר בפאי

מטיילים, ככה סתם

אוכל רחוב בפאי, תרתי משמע

הוביט

התחיל לדגדג לנו בכפות הרגליים, חסר לנו משהו כבר כמה חודשים... ים!

כן, הגיע הזמן להדרים לאיים.

הנסיעה מפאי לקו פאנגן הטרידה אותנו קצת. זה הולך להיות לא קל. אנחנו מדברים על ארבע שעות מפאי אל צ'יאנג מאי, אוטובוס של כ 12 שעות אל בנגקוק (לא היה מקום ברכבת), כמה שעות המתנה (15), רכבת לילה של כ 12 שעות אל סורטאני, אוטובוס של כשעתיים אל המזח ומעבורת של כשעה וחצי אל קו פאנגן. התעייפתי רק מלכתוב את זה.

שוב, בפעם המי יודע כמה, הילדים הדהימו אותנו בזרימה הלא נורמלית שלהם עם השיגעונות שלנו. הם הפכו את המסע הזה לנעים ומשעשע ובאמת שהיומיים האלה עברו בנעימים.

הגענו אל בנגקוק מוקדם מהמתוכנן ונזרקנו מהאוטובוס כבר בארבע וחצי לפנות בוקר. מצאנו סניף של מקדונלדס פתוח ונפלנו להם על הקפה והאינטרנט עד הזריחה, צעדנו אל הקאווסאן לארוחת בוקר במרכז למטייל, השארנו שם את התרמילים וצעדנו עוד כשישה קילומטרים אל מרכזי הקניונים. היה חם ולח בצורה מגעילה אז נכנסנו אל כל סניף 7/11 בדרך כדי להתקרר קצת במיזוג שלהם, עושים את עצמנו קונים..

לאחר כמה שעות של שיטוט בקניונים נפלה עלינו העייפות. מה עושים? מה עושים?

קנינו כרטיסים לסרט משעמם ובכך רכשנו שעתיים שינה מתוקה בכורסאות מפנקות. שאפו לאושרת על הרעיון..

מתפנקים בגלידה אחרי שינה בקולנוע

מפלסים דרכינו ברחובות בנגקוק

נסענו אל תחנת הרכבת ועלינו על רכבת לילה דרומה. רכשנו ארבע מיטות סמוכות בקרון ממוזג. שוב, היעילות התאילנדית הדהימה אותנו. איזה תקתוק של הצוות בסידור המיטות, איזה ניקיון, איזה שקט, איזו שינה מתוקה. ממליץ בחום.

משתעשע ברכבת

המושבים האלה הופכים למיטה מפנקת תוך דקה

מעבורת לקו פאנגן

ראתה ים.. תראו איזה אושר

המקומות שביקרנו בהם בצפון תאילנד היו מגניבים, מלאי אטרקצוית ועניין. אנחנו מדרימים אל עבר האיים ללא ציפיות מיוחדות. ים, שמש, רגיעה ובעיקר ביקורים.

בואו נראה מה קורה בקו פאנגן

קצת תמונות לסיום

צ'יאנג מאי

מוזיאון התלת מימד

מצאנו שדה של שום טרי

אז קטפנו