אוףףף איזה חודש עבר עלינו
אז אחרי שאושרת חלתה קצת והרגישה לא טוב (חום וכאבי ראש וכאלה) דחפנו לה קצת אקמול, קצת נורופן, קומפרסים וענייני סבתא - כלום לא עזר. הזמנו רופא אל המלון, הגיע דביבון חמוד עם העוזר שלו, ישן כזה של פעם עם הסטטוסקופ על הצוואר ומזוודת תרופות גדולה מעור ממש כמו של פעם. אז הוא בדק, ובדק ובדק, וסטטוסקופ ומקל בלשון ואמר מה שציפיתי שיגיד ומה שכל אחד מכם יודע לבד - נכון, ויראלי.. נתן תרופה ויאללה עוד יום יומיים יגמר, סוף סוף..
אז זהו, שלא!
עברו יום ועוד יומיים ואושרת שלי מעוכה במיטה עם כאבים שלא ניתן להתעלם מהם. התקשרתי שוב אל הרופא והוא הגיע שוב לקחת דגימות דם ושתן ולאחר שעתיים הודיע לי שהוא ממליץ על אשפוז כדי לספק תרופות דרך הוריד. תוך דקה הגיע רכב לאסוף אותנו אל המרפאה. מקום ממש נחמד, כמו גסטהאוס עם אחות ורופא צמודים. אושרת עברה כמה בדיקות, קיבלה אינפוזיה, אנטיביוטיקה אבל קלטתי שאין להם מושג מה יש לה והם מגששים באפלה. אפילו בדיקת סיטי לראש עשו לה - יש את זה ביותר מפחיד?
שלושה ימים היא הייתה מאושפזת שם ואנחנו צמודים אליה. זה היה שבוע סופר קשה בשבילי מכמה בחינות, קודם כל לא ראיתי את אישתי מעולם חולה. אושרת היא זן נדיר של חוזק נפשי ופיזי שאין הרבה כאלה ולראות אותה פתאום שפוכה ככה זה מוזר, לא התכוננתי לזה. דבר נוסף, הילדים. אוי הילדים האלה כל כך מהממים. הם הרגישו מה קורה והיו כל כך מבולבלים כי כמוני, גם הם לא ראו את אמא חולה לפני כן וממש ראיתי איך מנגנוני ההגנה שלהם עובדים שעות נוספות. הם חיפשו כל הזמן להעסיק את עצמם מחוץ לחדר וניסו לגרור אותי למשחקי תופסת וכדור ולצערי כל הזמן נאלצתי לדחות אותם כי ממש לא הייתי במצב רוח לשחק. עד שכל ילד בתורו נשבר ופרץ בבכי פתאומי מדאגה לאמא. זה היה פשוט מקסים, הרגישות שלהם המיסה אותי. מרגע שאושרת התאשפזה הם השתעממו למוות ואף על פי שמדי פעם הם הצליחו לעלות לי על העצבים (זה לא היה קשה בימים האלה), הם שיחקו אותה ויצאו גדולים. ואת כל הכיף הזה עברנו בלי להודיע לאמא של אושרת כי היא גם ככה בוכה כל פעם כשמתקשרים להגיד שלום אז תארו לכם (חחחחח פאני - אין עליך בכל העולם הזה).
 |
| מעסיקים את עצמם |
 |
| באשפוז וכולנו אושפיזין איתה |
עכשיו בואו נדבר קצת על ביטוח
לפני שיצאנו לטיול הזה ביררתי ובדקתי את נושא הביטוחים עד שיצא לי מהרקטום. בסופו של דבר ביטחתי את כל המשפחה בביטוח של חברת הראל (כי אולי יש לך ביטוח אבל אין לך הראל) דרך סוכן הביטוח שלי מהעבודה - ישראל שחר מסוכנות מ.י.א (MIA). הביטוח הכי טוב שיכלתי לבקש, גם לא זול החרא הזה..
עכשיו אשפוז בחו"ל - לא נפעיל ביטוח? בטח נפעיל..
מרגע הדיווח לחברת הביטוח התקשרו אלי כל יום ממרכז הסיוע של הראל, בדקו מה קורה, מה שלום אושרת וכדומה - ממש נחמדים.. עד מתי נחמדים? נכון - עד שצריך לשלם
תקשיבו, זה לא אמיתי, את כל הסיבות והתירוצים בעולם הם יספרו לכם, רק לא לשלם.
עכשיו אני אומר לעצמי כל השבוע, אל תדאג גיא - יש ביטוח טוב, הם ידאגו להכל. כמה קריזה קיבלתי עליהם, וואי, הם עשו לי חם בכל הגוף, ועם מי תדבר עכשיו? הם כל כך פוליטיקלי קורקט בטלפון ואתה יכול לשמוע איך הם מקלידים את כל מה שאתה מוציא מהפה - מתסכל משהו..
אז החלטתי להשתמש בנשק יום הדין מול חברות הביטוח - בכיתי!
סססתתתתםםם חחחחח - התקשרתי אל סוכן הביטוח, ישראל. תקשיבו, סיפרתי לו הכל, שמעתי בטלפון (ועוד בשיחת וואטסאפ) את הוריד המרוקאי שלו מתנפח - והוא בכלל לא מרוקאי. ישראל אמר לי: "גיא, הבנתי, תישאר זמין, עוד מעט יתקשרו אליך מהביטוח". תוך שעה מתקשר אלי מנהל כלשהו מחברת הראל. מה זה נחמד? למות.
מסקנות עד כאן: (לפי סדר חשיבות)
- לסוכן ביטוח טוב אין תחליף! שוקה, שמוקה, ביטוח ישיר - חארטה. כשקשה לך רק סוכן טוב יציל את המולדת!
- חברות הביטוח הן חברות טובות מאד של מרפי (הבן ז**ה) - אין לסמוך עליהן שיופיעו בזמן המתאים.
- אם מתאפשר לכם - לכו ללמוד ביטוח. זה בטוח ישתלם מתישהו (בעצם כמו כל דבר שלומדים..)
- כריך חביתה בבוקר זה טעים.
אחרי כמה ימים של חוסר ודאות הדביבון החמוד (הרופא הנפאלי) הרים ידיים ואמר (בקיצור): לא יודע מה יש לה, כדאי שתיקח אותה מכאן - רחוק, לטפל בה שם, ברחוק.
אז ארזתי את המשפחה ויום לאחר מכן ובניגוד לרצונה של חברת הביטוח החלטתי שנוסעים לבנגקוק לטפל בה שם (הם העדיפו שנחזור לארץ..). זה עלה לי ביוקר, ראשית הטיסה מפוקהרה אל קטמנדו לא הייתה מתוכננת ועלתה לי 500$, שנית, הילדים לא הספיקו לעשות מצנחי רחיפה כפי שהבטחתי להם אז עכשיו אני חייב להם אטרקציה. הם לא ישכחו לי..
וואי, איזה מטוס היי טק! וואי איזה דיילות היי טק! והאוכל.... ואוו איזה אוכל הם הגישו לנו (גם היי טק). שוב יאיר נרדם עלי בטיסה אז אכלתי גם את המנה שלו - עוף בקארי עם אורז וירקות מבושלים, כוס יין, פירות, בוטנים ומוס קוקוס עם מנגו - להתעלף!! בלעתי ובלעתי ובלעתי, כולי מתמוגג ואושרת מאחורי מעוכה עם כאב ראש ולא מבינה מה אני מבסוט. עזבו שיאיר התעורר אחרי שעה ונהיה רעב ולא היה לי מה לתת לו - עזבו.. נקודת שפל באבהות שלי..
יאללה, הגענו אל בנגקוק. לקחנו מונית אל המלון שהזמנו יום קודם דרך אגודה (agoda.com), אנחנו נוהגים להזמין מראש מלון רק כשמגיעים פעם ראשונה אל מקום חדש, אפילו אם זה קצת יקר יותר, העיקר שלא ניתפס אחרי נסיעה ארוכה מותשים, עם ילדים עייפים, רעבים וכועסים. יצא טוב.
בבוקר התלבטנו אם ללכת אל בית החולים או לחכות קצת. התלבטנו, התלבטנו ואיך שאמרתי MBK נפלה ההחלטה - נלך מחר לבית חולים. נסענו ברכבת אל מרכז סיאם פאראגון, קניון מגניב עם אקוואריום ענק בתוכו סטייל מצפה תת ימי בעוד אלפי שנות אור ומשם בהליכה אל עבר ה MBK. הסתובבנו, נהנינו, וכל פעם אני בודק בחרדתיות לשלומה של אושרת ומקווה שלא כואב לה כלום - ופלא - לא כואב כלום ולא נעליים (כי נעליים יש בשפע ב MBK - נשים). לפחות עד שיצאנו משם..
אז למחרת בבוקר נסענו אל בית החולים. הסברנו לילדים שהם יצטרכו סבלנות והם שיחקו אותה, שוב.
קבלו קטע - בית החולים המרכזי בבנגקוק מפואר יותר מרויאל ביץ' אילת! איזה הוד והדר. איך שהגענו קיבלנו ליווי צמוד, הנפיקו לאושרת כרטיס מטופל מגנטי עם תמונה, נכנסנו מיד אל רופא פקיסטני מגניב ביותר עם תרבוש ואנגלית ברמה מצוינת (נדיר פה), תוך שעה ביצעו לאושרת חמש בדיקות וזהו. סינוסיטיס. זה הסיפור. מעצבן. מרגיע. ממשיכים.
 |
| בית החולים בבנגקוק |
החלטנו לנוח קצת ולתת לאושרת זמן להתחזק אז נסענו שוב ל MBK..
ססתתםם
נסענו אל הואה הין - עיירת נופש תאילנדית ומגניבה במיוחד, קנינו כרטיסי רכבת ומצאנו מלון מפנק עם בריכה לילדים. היה שבוע של מנוחה לכולם אחרי נפאל, כל יום ים, בריכה, אוכל טוב וגם פארק מים מגניב היה שם - החזרתי חוב אטרקציה לילדים וגם אני נהניתי מאד. למרות שאינני אוהב את ימי הבטלה האלו אני מבין כמה הם נחוצים ואין דבר שגורם לי נחת יותר מלראות את הילדים האלה נהנים.
 |
| רכבת שינה בנגקוק - הואה הין |
 |
| חופי תאילנד |
 |
| פארק המים בלאקווטר |
אחרי שבוע של מנוחה, כולם בקו הבריאות - ממשיכה ההתעללות. החלטנו לעבור אל קמבודיה.
זאת תמיד התלבטות שעולה - איך ניסע?
רכבת - הכי נוח, הרבה זמן
אוטובוס - הכי זול, הרבה אוטובוס
מונית - הכי יקר, הכי מהר - נוסעים במונית! חחח
לא לא ברצינות, הפער במחירים בין לקחת מונית לבין לשלם חמישה או ארבעה כרטיסים לאוטובוס הם לא משמעותיים. בנסיעה כזאת ארוכה של שבע שעות עד לגבול עם קמבודיה זה פער של כ 2000 באהט - כ 200 ש"ח, ואין להתווכח על הנוחות של לעצור מתי שצריך ואיזה מוזיקה לשמוע וכמה מזגן. בקיצור, אנסתי את חברות המוניות בהתמקחויות ובסוף מצאנו את האחד שלקח אותנו במחיר זנות עם רכב אחוש***ה מפואר. כיף פה!!
קראנו בבלוג של זוהר כרמי (wetooktheredpill) שהיא ומשפחתה עשו מסלול דומה ועצרו בעיירה ליד הגבול, בצד התאילנדי ללילה. ואללה נשמע רעיון מצוין כי זאת נסיעה ארוכה ואחרי חציית הגבול יש עוד כארבע שעות נסיעה אל סיאם ריפ. אז עצרנו ללילה בעיר הרפאים אראנייאפראט שלולא גבול עם קמבודיה ספק אם הייתה קיימת שם (קצת כמו דימונה לולא האחים דביר חחח - יסלחו לי כל מוכי הקרינה מדימונה, אוהב אתכם, תחי מדינת ישראל!!!)
שלושת השבועות האחרונים לא היו בתכנון. קצת פספסנו מהסוף בנפאל (כבר הבטחתי שאחזור לשם נכון?), היינו שלושה ימים לא מתוכננים בבנגקוק, נסענו אל הואה הין במקום ללאוס (יקר יותר), נסענו הרבה ונחנו הרבה יותר מדי. זה לגמרי חלק מהעניין ולרגע לא חשבתי כשיצאתי להרפתקה הזאת שהכל יעבור חלק ולפי התוכנית. וזה עבר יופי, הילדים חזקים ומבינים, אושרת מבינה ותומכת וזה לגמרי אחת ממטרות הטיול, להכיר אחד את השני טוב יותר, גם במצבי לחץ ומועקה, ללמוד שאפשר לסמוך אחד על השני וליהנות אחד מהשני גם כשלא הכל עובר חלק. נראה מה טומן לנו העתיד הקרוב..
יאללה, עוד קצת תמונות ולקמבודיה:
 |
| שדה התעופה בבנגקוק |
 |
| קניון אמיתי - איזו התרגשות |
 |
| אקווריום בסיאם פרגון |
 |
| נרדם בשוק האוכל, פראייר |
 |
| פינת ההמתנה בבית החולים |
 |
| נהג טוק טוק |
 |
| רחוב הקוואסאן |
 |
| רכבת להואה הין |
 |
| הואה הין |
 |
| כי אלה הם חיינו בזמן האחרון |
 |
| ים ים ים |
 |
| תחנת הרכבת המרכזית בבנגקוק |
 |
| בריכת גלים בפארק המים |
 |
| חתיכים, הורסים |
 |
| למה לא אם אפשר? |
כמה דמעות של אושר וגעגוע מטורף. כל כך אוהבת אתכם וגאה בכם. אושרתי את סיפור אהבה עבורי.. אוהבת אוהבת אוהבת אותך בלי סוף!!!!!!!!!
השבמחקתודה לכם על הבלוג! ממש מרגיש שאנחנו קרובים אליכם ככה וזה כלכך כיף ומרגיע לראות ולקרוא שאתם צוברים חוויות לחיים ונהנים יחד.. תמשיכו לטייל, ליהנות ולגם לנוח ולשתף אותנו על הדרך. אלופים. נשיקות וחיבוקים! ובעיקר שק מלא געגוע..
השבמחקראויים להערצה!! גיא, עזוב כבאות תתחיל לכתוב ספרים ( נשבעת שאקנה את כל הסידרה) אוהבת אתכם ומתגעגעת בטירוף!
השבמחקאיזה גדולים אתם, ממש כייף לשמוע, גיא אתה אלוף כותב מעניין ואפילו מצחיק
השבמחק