ההכנות

כאמור, השלב הקריטי הראשון (וגם החשוב ביותר) הוא ההחלטה. ההחלטה התקבלה בארוחת ערב עם האישה שלי, לפני כשלוש שנים כאשר היינו בהריון עם יאיר. החלטנו ללכת על זה רק לחכות קצת שהזאטוט יגדל מעט ויתחזק ויאללה. התאריך השתנה קדימה ואחורה מספר פעמים עד שאמרנו "די"! - צריך לעבור לשלב הקריטי השני..
השלב הקריטי השני הוא הנפקת הדרכונים ורכישת כרטיסי הטיסה, זה אומר גם שיש תאריך, יש התחייבות ומתחילים לשלם.. (וגם להתחיל לספור לאחור)

רכישת כרטיסי טיסה

וכאן מתחילים הסרטים, הבילבולים, איך עושים, מה עושים.. הכי חשוב לקחת את זה באיזי, לתכנן יחד, לקרוא הרבה על משפחות שעשו את זה (אנחנו הגדלנו ואף נסענו לבקר את משפחת לב היקרה שנהנינו מאד לקרוא את הבלוג שלהם, כדי להתייעץ ולקבל טיפים - בעיקר חיזוקים..) בהתחלה יש המון בלאגן בראש וההתלהבות מאפילה על יכולת החשיבה הבריאה, מכירים את זה שאתם נעולים על משהו ורואים רק את הדברים הטובים בו? אז זה המצב, הכל נראה קל, פשוט והכי טבעי. אז זהו, שבדיוק כך!
ניסיתי, באמת ניסיתי לשכנע את עצמי למה כדאי לרדת מכל הסיפור, חיפשתי סיבות טובות, אך ללא הצלחה.

בשלב הזה, לאחר רכישת כרטיסי הטיסה, אנחנו כשמונה חודשים לפני הטיסה, החלטנו לעשות צעד משמעותי ולהשכיר את הבית שלנו ולעבור לגור אצל חמתי, שתחיה, ששמחה מאד לארח אותנו ועשתה את זה באהבה גדולה ונתנה לנו להרגיש בבית וגם, אהה, לחסוך מלא כסף..

זה הזמן לשלב הבא המרגש מאד - רכישת הציוד.
איזה כיף, כמה חיכיתי לרגע הזה, לא עבר יום בלי שביקרתי בחנות למטיילים, זה היה הבוקר טוב שלי אחרי פיזור האפרוחים במסגרות, נכנס לחנות the north face, משם לחנות למטייל ולמתגייס ומקנח בריקושט. בודק, מודד, הופך להם את החנות, רושם מחירים, שואל שאלות, נהיה רעב והולך לאכול.
הקדמנו לרכוש את הציוד כדי שנוכל לחלק לתשלומים כך שנסיים אותם כמה שיותר מוקדם ולפני שנצא לדרך. פתאום מתברר שיש מלא דברים שצריך (מלאן תלפים), החל מתרמילים, נעליים, כילות, ביגוד תרמי, מגבות וכלה באלקטרוניקה (מצלמות, מטענים ניידים, פנסים, נגנים וכולי וכולי וכולי...) אווו האא, כמה כיף זה היה.

ריקושט אילת

כל כך הרבה דברים מתווספים בדרך, רכישת תרופות, הכנת תיק עזרה ראשונה, הוצאת רישיונות נהיגה בינ"ל, הסדרת החופשה ממקומות העבודה, רכישת פוליסת ביטוח (הכי חשוב והכי פחות כיף), הסדרת העניינים מול בתי הספר של הילדים, קביעת תורים לבדיקות שיניים ושינניות, חיסונים (אחחח החיסונים, הילדים עשו לנו ברוגז, עברו כמה ימים עד שזכינו באמון שלהם מחדש, איזה חמודים הם היו)

אמא לדוגמא

נסיך המשפחה

לא, לא רואים שבכית..

מנסה להזדהות עם הילדים

חיסונים

במשך כל הזמן הזה, לא חסכנו אינפורמציה מהילדים, מסכנים, נמאס להם כבר לשמוע, בטיול הגדול, בטיול הגדול, נעשה זה ונעשה זה, הושבנו אותם בערבים והראינו להם מפות, סרטונים ביו טיוב, הקראנו להם בלוגים (והם בני שש ושבע כן? מסכנים, התחננו שנעזוב אותם, ימי שבת במקום ללכת לים לקחנו אותם לטרקים בהרי אילת חחחחח בחום, ככה, שיתרגלו). אבל מה יצא בסוף? תמר ורועי כל כך בעניין, רוויים במידע, שותפים מלאים בתהליך וזה כל כך עושה לנו טוב, מגיע להם את כל הטוב בעולם!

טרק של שבת בנחל שלמה

טרק בפארק תמנע

טיול בצפון הארץ

חודש לפני הטיול, כשכל הציוד כמעט ברשותנו עשינו סימולציית אריזה, חששנו מאד מחריגת משקל מאחר ואנחנו חמישה אבל רק שניים שיכולים לשאת משקל. הוצאנו את הכל ופרסנו על השולחן הגדול בפינת האוכל. דימינו אריזה בכדי להבין מה מצבנו מבחינת משקל ומקום. הופתענו לגלות שעם משקל אין בעיה אבל יש בעיה של מקום... ולכן החלטנו לקנות עוד תיק יום.

במהלך חצי השנה האחרונה הסתובבנו עם רשימות שבכל יום הוספנו או הורדנו פריטים שצריך / לא צריך לקחת לטיול.

פוסט שלם ניתן לכתוב על התגובות של החברים ושל המשפחה ברגע שהם שומעים על התכנון שלנו. כמעט כולם מטיחים בנו בלי להתבלבל "השתגעתם? עם הילדים? נפאל? הודו? מה עם העבודה? מה עם בית הספר?"   למדנו עם הזמן לא להתגונן מיד אלא לאפשר להם לעכל ולחשוב קצת ואז לחזור אלינו ולהגיד שזה דווקא נשמע מצוין וש "הלוואי עליהם". כמה קשה לאנשים לצאת קצת מהקופסה, מהמטריקס ולנסות קצת אחרת. איש חכם אמר פעם "אם תרוץ עם העדר, אתה תגיע לאן שהעדר יגיע. אם תרוץ לבד, אתה תגיע ותראה מקומות שהעדר לא חולם עליהם אפילו" - תחשבו על זה..

מחר, 23.9.2016 אנחנו עושים "מסיבת נסיעה", מסיבה קטנה שבה נוכל לומר להתראות לכל האהובים שסביבנו שליוו אותם במסע שהתחיל כאן בארץ וממשיך במזרח הרחוק, ויש לא מעט כאלה. הכנו מצגת קצרה יחד עם הילדים כדי שהם יציגו אותה לחברים ולמשפחה, זה יהיה החלק האומנותי במסיבה ובעיקר זה מאוד מחבר את הילדים לקראת מה שאנחנו הולכים לחוות.

התחושה היא עצומה, ההתרגשות מתעצמת והלב עוד שנייה מתפוצץ מהכל. אבל אנחנו מאושרים. לא אתמול ולא בעוד שבוע מאושרים עכשיו ושרק ימשיך ככה...

עוד כמה ימים זה קורה..

יאללה בלאגן!

יאיר שלנו